ALPHA CHANNEL 

ALPHA CHANNEL

אסופה זו נובעת מתוך שיטוטים במרחבים מוסדיים ופוליטיים כמו משטרת ישראל או מפלגות הימין ״ישראל ביתנו״ ו״הליכוד״.

​

הניסיון למצוא פואטיקה באיזורי הבוטות של הפרונט הפוליטי הוביל למבוי סתום, לאגירת ספאם, להצפה, להרעלה ולקריסה תודעתית. אותן התחושות שניסיתי להעביר בחיבורים בין חומרים שאספתי (פאונד פוטג׳) לצד אלו שצילמתי בעצמי וכן באריגה של החלל בכללותו, מעין תיעוד של טביעתי תחת דימויים אלו המהדהדים את הממשק, את המקצב שלו, את הבוטה והאדיש שבו ושל המנגנון שהוא מתחזק. על אף שהחלל רווי דימויים בעלי נראות גנרית כמו צילומי מסך וחלקים של התכתבויות וואטסאפ, ניסיתי ליצור דרכם הבעה, ניסיון עיכול שמוביל למעין פורטרט במצב הקאה.

בין המקומות בהם שוטטתי, הזדנבתי אחרי קמפיין הבחירות של מפלגת ״ישראל ביתנו״: מופעים פתוחים לקהל של המכללה הלאומית לשוטרים, נסיונות כניסה ליחידות כמו להב 443 כעובדת זוטרה ועוד רבים.

​

ההצטרפות ל״ישראל ביתנו״ הובילה אותי להצפת ספאם בכמות אדירה, פיזית ווירטואלית: קשרים אישיים, שיחות חולין עם מנהלי מטות ודוברים פוליטיים, קבוצות וואטסאפ ודיון, ועשרות הזמנות למפגשים חברתיים ופוליטיים עם חברי המפלגה שעל חלקן עניתי בחיוב: תקשורת גנרית בינאישית מכאיבה שעומדת בבסיסו של חוסר תוחלת מערכתי. המתח הנוצר אל מול הדימויים החולפים האלו הוא נוכחותי הפיזית באותם אירועים. לזמן המת שפרעתי בתוך חיי שלי אין זכר יותר בתוך רצף הדימויים, אני עוברת אורח ותו לא. 

​

עם ליברמן ומפלגתו ביליתי מספר חודשים. התקווה - להוציא פעולה או דימוי מתוך מרחב התופת המפלגתי. נרשמתי כמתעניינת, אך היות ומדובר במפלגה קטנה, מיד מצאתי עצמי מחוזרת ע״י מספר גורמי מפתח במפלגה שביקשו לרתום אותי. הקרבה ללב המפלגה פיתתה אותי וגרמה לי לחשוב שאולי אוכל להוציא סיטואציה מעניינת, כזו החורגת מבנאליות הפעילות המפלגתית המשמימה.

​

נסחפתי לרצף מתיש של פגישות עבודה במטות המפלגה ברחבי הארץ, בברים - לגיבוש. סיוט. מוניתי להיות אדמין של עמוד פייסבוק שולי, ואריה, הדובר של איווט, היה איש הקשר המרכזי שלי. הוא כבר תכנן שאעשה פורטרט דוקומנטרי מחמיא של הבוס, וקיווה שאעלה מחזה מגירה שכתב איווט כשהיה צעיר, בגלות. הוא תווה איתי מערך טקטי לאיך אנחנו גורמים לאיווט להסכים לסוג פרויקט כזה, שיראה לקהל הישראלי את הפנים הרכות שלו ולא רק את יד הברזל איתה הוא מזוהה. איווט לא אוהב מצלמות או חשיפה אישית. לצערו אנחנו חיים בזמן של האישי, בעידן בו אין ממש דבר מעבר לו. בתקופה הזאת אספתי כמות גדולה של דימויי ספאם, בהם השתמשתי בעריכת הוידאו. 

​

לפני ש״ספאם״ הפך למונח מעולם הרשת, הוא היה שמו המסחרי של הלוף (בשר קצוץ משומר) של חברת Hormel Foods. נעשה בו שימוש בקמפיין השיווקי של החברה מאז 1937. כתוצאה מהקמפיין, הפך המונח שם נרדף לבשר משומר שאינו טעים, מזין ומגרה ואכן לכזו הפכה חוויתי: עם הזמן הדברים הפכו להיות יותר ויותר חסרי טעם ומרוקני זמן. הסתובבתי כמרגל ללא ״crop״ או כיוון. התחוורה לי חוסר היכולת שלי לפרוץ שקיפות ללא דימוי. הצפתי את עצמי בסתמיות בהתעקשות רבה אך ללא תיקוף, ללא פואטיקה. 

כאשר אני פועלת במרחבים הללו אני שולחת את עצמי כדמות. הדמות היא מי שיוצאת לשוטט במרחב לא ידוע - היא המבצע. אני עוטה על עצמי תפקיד: מטשטשת קווי זהות חזותיים ותודעתיים, הופכת לאילמת ומנסה לבלוט כמה שפחות - נטמעת ברקע. במילים אחרות אני מסווה אלמנטים בעצמי בשביל לעבור חלק בסיטואציות מסוימות. בכל אינטרקציה שלי אני מנסה להיות כמה שיותר גנרית, חסרת ספציפיקציה. 

​

לעתים הדמות עוטה משקפיים זולות עם מצלמה נסתרת וכובע, המשקפיים והכובע מטשטשים את הנשיות שלה והופכים אותה ליצור אנדרוגיני יותר, בין נשי לנערי. עולה חדש מברה״מ, האקר, חנון פגיע או חוקר טבע באיזו מעבדה - הוא עלול להיות מבריק, ואולי הוא סתם סטוקר. חקירותיו המשונות מתפרשות לשני פנים - כוונותיו עשויות להיות חבלניות, מוטיבציות של אאוטסיידר מתוסכל שמתכנן אופרציית טבח בגוף מוסדי, ואולי דווקא פסינציית המחקר שלו היא המבט בטבע עצמו ללא שום טענה או רצון לשנותו.

דמות אחריה ניסיתי להתחקות הינה דמותו של שרוליק. 

​

​

​

​

מדובר באיש פרסום מצליח המבוסס בתל אביב, איש מסיבות המעורה בעולם האמנות בשנות האלפיים. שם דבר בעולם המדיה. שרוליק עבר לייעוץ פוליטי, שימש כיועץ של ליברמן במשך שנה, לאחר מכן עבר לעבוד אצל ביבי ומאז הוא משמש לו כיועץ מרכזי. 

​

מעבר לכך שהוא אשף הרוע הפרסומי, הוא תפס את תשומת ליבי כי הוא לא רואה במציאות גבול או מכשול. אני יכולה להסתובב עם ״ישראל ביתנו״ כמה שאני רוצה ולדמיין שאני אהפוך להיות שרוליק איינהורן או לפחות אאמץ את הרוע שלו, אבל אני נשארת אני. היומיום שלו כרוך בהתחככות עם אנשים ומקומות שעבודתם היא להקריס את המציאות. גם אם מדובר רק בהקרסה של המופע דרך הממשקים השונים, לאנשים ולמקומות בהם הוא פוגש השפעה ממשית על האופן שבו מערכות החיים שלנו עובדות או לא עובדות. החמדנות שלי היא כלפי הגישה שיש לו. מאיפה שהוא גוזר תלוש משכורת, אני רוצה לחפש שירה, דמיון, הפשטה. 

​

הוא החל כנער בליין שהביא להקות מחו״ל, היה מארגן להן הופעות בארץ ומנסה למכור את המפרטים שלהן לאחר מכן. בנוסף הוא היה מוכר גינג׳לים ל״סלקום״, כשלמעשה אלה היו רינגטונים מוכנים שגנב מירדן. בקיצור - מעין פרחח שאוהב לגזור הון אישי על חשבונם של תעלולים קונספטואלים. האם כשהוא פועל בשדה הפוליטיקה, הרעיונות שלו הופכים לבעלי פוטנציאל מסוכן? רק מתוקף כך שהם מתערבבים עם המציאות? 

​

קמפיין שעניין אותי במיוחד היה קמפיין לכבוד ראש השנה שיצר עבור ליברמן.

​

​

​

​