תוכנית #3 || אפרת נתן במוזיאון ישראל

הפעם עלינו לרגל למוזיאון ישראל כדי לבקר ברטרוספקטיבה של האפרת נתן. מדובר בתערוכה ששואפת להקיף את ארבעים שנות היצירה של האמנית, שהיא אחת החשובות והאיקוניות בהיסטוריה הקצרה של האמנות הישראלית.

סיד וזפת | אפרת נתן

אוצרת: איה מירון

ההליכה לישון מדי לילה היא פרידה מתנועת היום ומהחיים אל שנת הלילה – המוות הקטן. בקיבוצים שבהם היתה לינה משותפת, משימת ההשכבה לישון – מבצע שתכליתו להרדים ילדים רבים יחד – יצרה את טקס ה'השכבה' שהתנהלותו ברורה וקבועה".

[מתוך טקסט של אוצרת התערוכה איה מרון, שהתפרסם במגזין של בית ספר בסיס]

בית הילדים בקיבוץ גשר, שנות הארבעים

נחום טבת, סידור של שש יחידות, 1973-4

הילדים הראשונים

מתוך: סיפור הקמת קיבוץ עין השופט

"הילדים הראשונים נולדו וכל ילד התקבל ברגשות אהבה וגאווה על-ידי כלל החברים, כי הילדים נחשבו כשייכים לקיבוץ. "חדר התינוקות" בחדרה היה בצריף גדול על טהרת הצבע הלבן המסנוור. גם המטפלות היו לבושות סינרים לבנים וכיסויי ראש לבנים כפי שלמדו בהשתלמויות בבתי-חולים. בגלל הדאגה הרבה לבריאות התינוקות, להורים לא ניתנה רשות כניסה לחדר התינוקות, רק המטפלות שעברו הכשרה טיפלו בהם. אפילו לאמהות בקושי נתנו לגשת לילד, חוץ משעות ההנקה."

אפרת נתן, בית הילדים בקיבוץ כפר רופין, משורטט מן הזכרון, 2010

מצעד צה"ל האחרון, מאי 1973, באדיבות צלם אנונימי ממרחבי האינטרנט

"המינימליזם כבר היה מבוסס ומנוסח, וחיפשנו לעשות עם זה משהו חדש. פסל ראש, לדוגמא, היה הלחמה של פיסול מינימליסטי עם אמנות-גוף. המינימליזם הסתדר טוב עם הביישנות שלי: הוא היה מעין מסיכה. המרחב, שיושב חזק בגוף שלי, הוביל אותי לבודי-ארט"

[מתוך טקסט של אוצרת התערוכה איה מרון, שהתפרסם במגזין של בית ספר בסיס]

L Beams, Robert Morris, 1965

"במהלך מיצג הגוף הרדיקלי, אנו (הצופה) יכולים להיכנס למשחק, לתת את עצמנו ולחדור לתוך מימד אחר בו ה"אני" של האמן נהיה ל"אחר" והופך את עצמו לתופעה, מחזה ומפגן. האמן נותן את עצמו לחלוטין לבן שיחו ובאופן שכזה מגיע להכרה שהאובייקט קיים בשביל ה"אחר".

[איילה לנדאו-פינסקי, אמנות גוף רדיקלית וההגות הפוסט-מודרנית, מתוך גיליון מספר 9 - הפרוטוקולים של צעירי בצלאל, יולי 2008]