תוכנית #4 || תמרה ריקמן ושרון קרן בגלריה ברבור

הפעם ביקרנו בגלריה ברבור שבנחלאות, שם מוצגת התערוכה "אובייקטים נשכחים" ו"דגל" של תמרה ריקמן ושרון קרן (בהתאמה).

ובסוף הזמנה חמה לאירוע הנעילה של "מה שבא ליד", יוזמה צעירה וספונטנית המוצגת בבית אליאנס.

תמרה ריקמן || אובייקטים נשכחים

שרון קרן || דגל

"כל אחד מהם ניצב על קצה-קצהו של האובייקט הממשי, על סף היעלמותו, על קו-גבול קיצוני שממנו ניתן לחמוק אל האין ואל הכלום, או להשתהות זמן מה מול הנראה והמוחש."

[מתוך הטקסט על התערוכה, טלי תמיר, אוגוסט 2016]

תמרה ריקמן, אובייקטים נכחדים

What is real is not the external form, but the essence of things. it is impossible for anyone to express anything

essentially real by imitating its exterior surface. [Constantin Brâncusi]

"עובר אורח, אתה בא בשערי מקדש מעט של אהבתנו לארץ הנגב! אנשים אלה יבואו הנה לפגוש את המרחב ואת סופות החול, את מדורת הסיירים בגיא וריח עדרים על בור המים, את צינור המים המנוקב, תמרות אבק השיירות בדרך חסומה, פריחת הרתמים, טעם של מנות ברזל. את אימת המוקשים, מסע ארוך בדרך לא דרך, מגדל חרב בחצר קיבוץ."

דני קרוון, אנדרטה לחטיבת הנגב, 1968-1963 >>

אנדרטה לפורצי הדרך לירושלים

אנדרטה לחטיבה 37 של חייל השריון

"התערוכה הראשונה שלי הייתה בגלריה דוגית בתל אביב ב-1965 והצגתי בעיקר פסלים חלולים. אני זוכרת שזריצקי בא לראות את התערוכה והחמיא לי. זה מאד שמח אותי ועדיין לא הבנתי איזה מזל נפל בחלקי שהוא בכלל בא. גם סטמצקי וארוך באו לראות את התערוכה הזו. הם באו בזכות ההיכרות עם כרמי. אני לא הייתי מודעת לעניין יחסי הציבור. התערוכה השנייה הייתה בבית האמנים בירושלים. שם הצגתי תחריטים. באולם אחד הציגו את נפתלי בזם ובאולם שני – אותי. התערוכה השלישית הייתה ב-1967 בזמן מלחמת ששת הימים, בגלריה רינה. ברטה אורדנג הזמינה אותי להציג אצלה ויונה פישר תלה את העבודות. כל מסמר שהכנסנו לקיר שקע פנימה כי הקיר היה ריק. ואז פרצה המלחמה. גלריה רינה הייתה על הגבול. הלכתי לראות מה קרה לעבודות. לא קרה כלום אלא שהן נטו בזוית אלכסונית. אח”כ היו הרבה תערוכות."

תמרה ריקמן, מתוך שיחה עם כרמלה טייכמן באקדמית תל אביב יפו.