הדגל זרוע הכוכבים

הו, אמור, התוכל לראות באור השחר המוקדם,

את שבירכנו בגאווה באור הדמדומים האחרון?

בעוד כמה ימים יכנס לתפקיד הנשיא ה-45 של ארצות הברית במטרה להפוך את אמריקה לנהדרת שוב. אולי טראמפ יממש את הבטחתו ואולי הוא פצצה רדומה של פוטין. שמעתי שאומרים שאנחנו עדים לדמדומי השקיעה האחרונים של ארצות הברית, שכמו כל אימפריה גדולה בשעתה קורסת מבפנים החוצה. טרמפוס אוגוסטולוס! פוסט ליברליזם! פוסט ממלכתיות, פוסט אמת, היפר דמורקטיה, דמוקרטיית טוויטר! אולי הכל יהיה בסדר והמין האנושי ישרוד, מה שבטוח הוא שזוהי כנראה הנקודה על הציר אליה ישובו הנוסעים בזמן כדי לאתחל את ההיסטוריה. נקודה טובה להתבונן ממנה אחורה על אמריקה.

כמו כל מדינה, אמריקה אוהבת את ההמנון שלה. קשה להאשים אותה כי זה באמת שיר מאוד קליט. כשאת המעצמה החזקה בעולם את לא יכולה להתייחס לשיר הנושא שלך בקלות ראש. "הדגל זרוע הכוכבים" נבחר על ידי הקונגרס האמריקאי להיות ההמנון הרשמי של ארה"ב בשנת 1931, למרות שהוא בכלל נכתב ע"י פרנסיס סקוט קיי (עורך דין ומשורר חובב) במהלך מלחמת 1812 בין ארה"ב לאימפריה הבריטית, כשאמריקה כבר עצמאית אבל השאיפות שלה להתרחבות טריטוריאלית ומסחרית מעצבנת את הבריטים. השיר מתאר יממה של הפצצות על בולטימור, לאחריה קמו האמריקאים בבוקר נרגשים לראות את הדגל האהוב שלהם (שאז היו לו רק 15 פסים כוכבים) ממשיך להתנוסס מעל למבצר מקהנרי. ניצחון האנדרדוגים! או לפחות זה המיתוס שיצר המחבר, ששיקף את האופוריה שאמריקה חשה לאחר סוף המלחמה.

מאז נבחר כהימנון, "הדגל זרוע הכוכבים" שימש כפסקול לרגעי קתרזיס באינספור אירועים טלוויזיונים לאומיים (בעיקר אירועי ספורט), ובוצע על ידי מיטב האמנים האמריקאים, זוכי גראמי ודיוות למיניהן. הוא שב ומופיע בתצורות שונות לאורך מאה השנים האחרונות ברגעי שיא ושפל, מטופל ומנוכס, מורם ומונמך לפי הצורך, ולפעמים פשוט מתנגן ברקע בזמן שדברים חשובים קורים. אפשר לומר שההזמנה לבצע את ההמנון באירוע הפתיחה של הסופרבול - הגמר של ליגת הפוטבול האמריקאית (NFL), שהוא השידור בעל הרייטינג הגבוה ביותר בטלוויזיה האמריקאית ומתפקד כהתכנסות הפטריוטית השנתית של היבשת - היא אבן דרך חשובה בקריירה של כל מוזיקאי אמריקאי שמכבד את עצמו.

לפני יותר ממאה שנים: "הדגל זרוע הכוכבים" בביצוע של ג'ורג' ג. גסקין שהוקלט בפונורגף בסביבות השנה 1899.

1942, גרסא תיאטרלית של ההמנון בביצוע של "פרד וורינג והפנסילבנים". המונטג' הופק ע"י חברת MovieTone כקדימון והוקרן בבתי הקולנוע באמריקה בתקופת מלחמת העולם השנייה, כדי לחזק רגשות פטריוטים בעורף.

שנת 1968, אולימפיאדת מקסיקו: במקצה 200 המטרים זוכים במקום הראשון והשלישי בהתאמה הרצים האפרו-אמריקאים טומי סמית' וג'ון קרלוס. בטקס הענקת המדליות הם עולים יחפים לפודיום, וכשההמנון האמריקאי מתחיל להתנגן הם מניפים את אגרופיהם העטויים כפפות שחורות באוויר במחווה של Black Power. זוהי הבעת תמיכה בתנועות זכויות האזרח של הקהילה האפרו-אמריקאית. מחווה זו אחר כך תהדהד גם לטריטוריות שלנו, ותשפיע על האסתטיקה של יחידים במחאותיהם, מהפנתרים השחורים הישראלים ועד תנועות שחרור פוליטיות פלסטיניות. המחאה הפוליטית זכתה לגינוי של הועד האולימפי שקורא להפריד בין ספורט ופוליטיקה.

קיץ 1969 - ההמנון שוב בשימוש לצרכי מחאה. ג'ימי הנדריקס חותם את פסטיבל וודסטוק עם גרסה מעוותת ומלאת דיסטורשן להימנון האמריקאי, אולי מתוך מחשבה על מלחמת וייטנאם.

1983, משחק האולסטארס של ה-NBA: זמר הרית'ם אנד בלוז מארווין גיי, שלשירים שלו יש מונופול על מוזיקת רקע לסקס, מבצע גירסת סול להמנון האמריקאי שכמובן מלהיבה / מעצבנת את הקהל השמרני.

1990 - הקומיקאית רוזאן בר שרה בכוונה גירסה צורמת של 'הדגל זרוע הכוכבים' בפתיחה של משחק בייסבול בסן דייגו. רוזאן לא רק צווחת את המילים אלא גם מסיימת ביריקה ותפיסה של המפשעה שלה, כפארודיה על מחוות גבריות של שחקני בייסבול. הרבה אנשים נעלבים מהמחזה הזה, כולל נשיא ארה"ב דאז בוש האב. מדונה דווקא הבינה את הבדיחה ויצאה להגן עליה.

1991, סופר סאנדיי - וויטני יוסטון שרה את ההימנון באירוע הפתיחה של הסופרבול. זה ללא ספק הביצוע האהוב עלי. וויטני המדהימה מאחדת את כל הקהל בביצוע מרגש עד דמעות של ההמנון, ומצליחה לעורר דחף פטריוטי גם במי שרק היו חולמות על אזרחות אמריקאית משלהן. דמיינו את זה כך: ארצות הברית בדיוק יוצאת למלחמת המפרץ. מגרש פוטבול, מטוסי F16 חוצים את הרקיע, אוהדים עם פנים צבועות, חיילים אמריקאים מצדיעים בשידור ישיר מבסיס של הצבא האמריקאי במפרץ הפרסי. ג'קסטפוזישן של כל זה יחד עם הדגל האמריקאי המתנוסס מעל והקול העצמתי של וויטני. הצילום והעריכה בשידור מייצרים מפגן של לאומיות שנושא את הנפש האמריקאית מעלה, מניפולציות שמזכירות את האסתטיקה של MovieTone משנת 1942. כמובן שיש מסורת ארוכה של הופעות מחצית שהפכו לרגעים איקונים, ממייקל ג'קסון ועד ביונסה, אבל הביצוע של וויטני יוסטון הוא הפעם הראשונה בה ההמנון יוצא כסינגל ונכנס למצעד הבילבורד האמריקאי (במקום ה- 20)! נוחי בשלום וויטני.

מעליה לירידה: לאחר אירועי ה-11 בספטמבר 2001, כמחווה של הזדהות ותמיכה בארצות הברית, המלכה אליזבת' מאפשרת לנגן את ההמנון האמריקאי בטקס חילוף השומרים מול ארמון בקינהאם.

הדגל זרוע הכוכבים הוא שיר שלא קל לשר אותו, בגלל השפה הארכאית והאתגר הווקלי שהוא מהווה, ולא פעם קרו סביבו פדיחות כשהמבצעים שכחו את המילים. קצת כמו הדרישה מצוערים בקורס קצינים לדעת לכתוב בצורה מדויקת את "התקווה", זהו מבחן אש מסויים שאמריקה מציבה בפני כוכביה.

ב-2011 כריסטינה אגילרה נבחרה לשיר את ההמנון בזמן המחצית של הסופרבול. לא מעמד שאת רוצה לפשל בו, כלומר לערבב בין הבתים ולזכות לקריאות בוז מהקהל.

2013, טקס הכניסה לתפקיד של ברק אובמה בכהונתו השנייה. ביונסה היא הבסטי של מישל אובמה ודיווה בקנה מידה משל עצמה אז כשהיא עולה לשיר את ההמנון המעמד מאוד מרגש ומעצים. הטקס משודר בשידור חי לכל אמריקה, וכבר בסופו הקריין מבחין בכך שביונסה הורידה את האוזניה תוך כדי השיר ושמשהו כנראה הפריע לה. אח"כ נחשף המחדל הגדול ומתגלה שביונסה בכלל שרה עם פלייבק. הציבור הפגוע מתרעם וקווין בי ממהרת לשחרר הודעה לעיתונות שמסבירה: בגלל הלו"ז העמוס שלה היא לא יכלה להתכונן כראוי לטקס ולא רצתה לקחת סיכון. את ההודעה היא חותמת, כמובן, בביצוע אה-קפלה מושלם להימנון, כדי להזכיר לנו למה היא מסוגלת.

אגב, זה לא הרודיאו הראשון של ביונסה, היא כבר שרה את ההמנון באירועים טלוויזיונים חשובים, כמו למשל בסופרבול ב- 2004.

באותה שנה: עשרים שנים אחרי רוזאן בר כבר מותר לצחוק על ההמנון.

2016, ימינו אנו. גל המחאה השקטה במהלך ההימנון חוזר: קולין קאפרניק, הקווטרבק של הסן פרנסיסקו פורטי ניינרז כורע ברך כשמתחיל להתנגן ההמנון, בזמן שכל שאר האצטדיון עומד על הרגלים. הוא עושה זאת כמחאה על האלימות המשטרתית נגד אפרו-אמריקאים ובני מיעוטים, כחלק מתנועת Black Lives Matter. כמה השתנה בכמעט חמישים שנה? קאפרניק זכה לגל של תגובות זועמות ומזועזעות אבל גם לתמיכה, וספורטאים נוספים החלו לשחזר את המעשה שלו. אפילו סאות'פארק התייחסו לכך בעונה האחרונה שלהם.

חזרה לעתיד הדיסטופי: את ההמנון הלאומי בטקס הכניסה לתפקיד של דונלד טראמפ תשיר ג'קי איוונקו בת ה-16, שהופיעה בשנת 2010 בתוכנית הכישרונות America's Got Talent. למה? לא ברור. אולי טרמפ מעריץ של איוונקו, ואולי כל הזמרות האחרות הצביעו להילארי. הביצוע יהיה מרגש, ככל הנראה בקטע אירוני. בהצלחה לכולנו ושאלוהים יברך את אמריקה!