שירת הברבור

אֲנַחְנוּ הַבַּרְבּוּר,

שֶׁמְּצַיֵּר אֶת הַנּוֹף שֶׁל הָאֲגַם בּוֹ הוּא שׂוֹחֶה.

לֹא הָאִידְיוֹט שֶׁיּוֹשֵׁב וּמִשְׁתַּזֵּף שָׁם

בַּנֹּפֶשׁ שֶׁהוּא קָנָה בִּמְחִיר מֻפְקָע.

אֲנַחְנוּ הַבַּרְבּוּר,

שֶׁיָּכֹל לִנְדֹּד בְּמֶשֶׁךְ חֳדָשִׁים,

עַד שֶׁיִּבְחַר הֵיכָן לְהַנִּיחַ אֶת רַגְלָיו.

לֹא הַטִּפֵּשׁ שֶׁמַּבִּיט מֵהַחַלּוֹן וְרוֹאֶה בַּרְבּוּרִים,

וּמַעֲלֶה אֶת מְחִיר הַשְּׂכִירוּת.

לֹא קוֹנִים בַּרְבּוּר,

קוֹנִים דִּירָה שֶׁמַּשְׁקִיפָה אֵלָיו,

אוֹ מְבַקָּרִים בִּמְקוֹמוֹת

שֶׁיֵּשׁ שְׁמוּעוֹת שֶׁהוּא עָלוּל שָׁם לְהוֹפִיעַ.

וְאִם תַּחְשֹׁב,

אוּלַי זֶה טוֹב קְצָת לִפְעָמִים

לִרְאוֹת אֵיךְ עִיר בְּלִי אָמָּנִים

תּוּכַל לִסְלֹל לִי אֶת הַדֶּרֶךְ לַפִּסְגָּה.

אָז לֹא הֵבַנְתָּ אֶת הַקֶּטַע

הָאָמָּנוּת בִּכְלָל לֹא מֵתָה,

הִיא פָּשׁוּט הָפְכָה גְּבוֹהָה קְצָת בִּשְׁבִילְךָ.

כִּי הִיא בְּדִיּוּק אוֹתוֹ בַּרְבּוּר

מֵהַסִּפּוּר וְהַצִּיּוּר הַמְּפֻרְסָם,

שֶׁאִם הָיָה לְךָ קְצָת יֶדַע

הָיִיתָ תּוֹפֵס שֶׁאַתָּה לֶדָה

וְסוֹתֵם תַּ'פֶּה בְּשֶׁקֶט וְאוֹמֵר תּוֹדָה.