_edited.png){kind=small}
שפת מכונה | טור 03
- בועז לביא
- 7 במרץ 2020
- זמן קריאה 5 דקות
[הטור מתפרסם במקור ב-"עליית המכונות" - קבוצת פייסבוק העוקבת אחר התנודות במאזן הכוח, האימה והאושר, בין הטכנולוגיה לבני האדם.]
על המלחין שעלה מן האוב ועל הכנר שלא פירגן לאלגוריתם
לוקאס קנטור אוהב להשעין גיטרות על סלעים וגזעי עצים, ולצלם אותן. תחביב. יש לו גם שני פרסי אֶמִי בארון, שזכה
בהם על הלחנת קטעי מפתח בפסקול השידור של אולימפיאדות בייג'ינג ולונדון. אבל בסתיו של השנה שעברה פנתה אליו החברה הסינית Huawei עם הצעה שלקחה אותו הרחק מאזור הנוחות שלו, קילומטרים מן היער ומהפקות הטלוויזיה. הוא הוזמן לשתף פעולה עם מעבד נוירוני בשם Kirin 980, ולהשלים יחד אתו את הסימפוניה הבלתי גמורה של שוברט. קנטור הסכים, ולא ידע שלוהק לסיאנס.
כמעט לכל מלחין מן התקופה הקלאסית יש איזו סימפוניה לא גמורה בארון. מסיבות נעלמות, זכתה דווקא הסימפוניה הבלתי גמורה של פרנץ שוברט למעמד מיתולוגי. אולי כי נכתבה כשש שנים לפני מותו – כלומר ברור ששוברט הוא זה שנטש אותה, ולא היא אותו. יש האומרים כי התחיל לחבר אותה בשעה שסבל מהתפרצות ראשונה של מחלת העגבת, והזיכרונות המרים מנעו ממנו לחזור אליה, וייתכן כי פשוט נדד הלאה והשקיע את כוחותיו בחיבור יצירתו הבאה – "פנטסיית הנודד". על כל פנים, היא צצה בכתב כארבעים שנה לאחר מותו, אצל חבר, שאצלו הפקיד שוברט את שני הפרקים הראשונים, וקצת מן ההמשך: בסך הכול כמחצית מתוך מה שניתן להעריך כסימפוניה מלאה.
היוזמה הסינית להשלמת היצירה נולדה ממניעים ארציים מאוד. המעבד שנועד למשימה הוא קטן דיו כדי להיכנס לתוך סמארטפון חדש, שהושק באותו סתיו; קנטור חָבַר לשותף הזערורי, כדי להפגין בפני העולם את יכולותיו של המכשיר. Kirin 980, שעליו הורץ אלגוריתם של למידה עמוקה המתמחה בזיהוי דפוסים, שימש לאימון המכונה על תשעים יצירות של שוברט. לאחר מכן למד האלגוריתם גם יצירות של מלחינים אחרים, שידוע כי השפיעו על שוברט. עם תום האימונים, עבדו קנטור והמעבד תוצרת סין כתף אל כתף, במשך שלושים יום. המכונה הציעה למלחין האנושי קטעי מלודיה שונים, ברוחו של שוברט, וקנטור בחר ביניהם, שילבם יחד ותזמר הכול ליצירת שני הפרקים האחרונים של הסימפוניה.
"אני משתף פעולה עם אינטליגנציה לא-אנושית, שמְתַקשרת אינטליגנציה של אדם מת. זה עמוק מאוד", סיפר קנטור. מה שהפתיע אותו במיוחד הייתה העובדה שהמלודיות שהציעה המכונה לא היו רק כאלו שנשמעו כפרשנויות ליצירות קודמות של שוברט; האלגוריתם הציע גם מלודיות בסגנון מודרני יותר, וזאת מבלי לחרוג מטווח השנים שבו פעל שוברט. לדעת קנטור, הדבר נובע מכך ששני פרקיה הראשונים של הסימפוניה שונים משאר יצירתו של המלחין הנודע. שוברט, לתפיסתו, התחיל משהו שלא יכול היה לסיים – יצירה שהקדימה את זמנה. האלגוריתם זיהה זאת, ולכן הציע להמשיך את היצירה באופן מעט מהפכני. לו היה חוזר שוברט עצמו אל הסימפוניה עשרים או שלושים שנה מאוחר יותר, טוען קנטור, היה משלים אותה ברוח עדכנית יותר. בדיוק כפי שניחשה המכונה.
היצירה בוצעה בהופעת בכורה בפברואר השנה, באולם קונצרטים לונדוני, על ידי תזמורת בת 67 נגנים. הטיימינג היה מושלם – זמן קצר קודם לכן נעצרה בקנדה סמנכ"לית הכספים של Huawei, מאנג וואנזו, בחשד שהפרה את הסנקציות האמריקאיות על איראן, וענקית הטכנולוגיה הסינית חיפשה כל שבב של סיקור חיובי. אך מבקרי המוזיקה הבודדים שהתייחסו לקונצרט ברצינות, מיאנו להתרשם. פרופ' גץ ריכטר, למשל, כנר, מורה וחבר הנהלת התזמורת הפילהרמונית של סידני, כתב שהתזמור של שני החלקים האחרונים הוא טריוויאלי ועמוס קלישאות, וסופו הגרנדיוזי של החלק הרביעי לא הולם את פתיחתה ההססנית של היצירה. לדבריו מדובר בתרגיל תדמיתי, שנועד לסחוט מחיאות כפיים. הוא קינח במחמאה: "זוהי מוזיקה שאינה גרועה מן השמאלץ ששופכים על אופרות סבון היסטוריות בטלוויזיה". יש להניח ש-Kirin 980 לא נפגע, אבל השותף האנושי, אם קרא את הדברים, הבין בדיוק אל מי הם מכוונים. לצערו, שיתוף הפעולה שלו עם המלחין המלאכותי לא התקבל בחיבוק החם שבו התקבלו תוצאותיו של ניסוי אחר, דומה אך שונה, שנתיים קודם.
"באך-עמוק" (DeepBach) הוא מודל מבוסס רשת נוירונים מלאכותית, שיודע לחבר בעצמו קנטטות כוראליות, כמו אלו שחיבר בשעתו יוהאן סבסטיאן באך. הוא נבנה בידי שני חוקרים ממעבדות המחשב של סוני בפאריס: גאטן האדז'רס ופרנסואה פאשה (שהפך בינתיים לראש מעבדת הטכנולוגיה היצירתית של ספוטיפיי). מצד אחד, קנטטות כוראליות היא סוגה שְקַל אמור להיות למחשב ליצור, שכן בבסיסה עומד אוסף חוקים מוגדר מאוד. מצד שני, מורכבות הקשר בין הרמוניה למלודיה הופך אותה לאגוז בארוקי קשה לפיצוח. האדז'רס ופאשה ליקטו 352 קנטטות של באך, ובאמצעות חילופי סולמות ניפחו את האוסף לכ-2500 יצירות, שעומדות בתנאי הסף. אלו שימשו את האלגוריתם לאימוניו. בסופו של התהליך, ידעה המכונה לקבל כל מנגינה שהוזנה אליה מבחוץ, להוסיף לה שלושה קולות נוספים – אלט, טנור ובאס – ולהפוך אותה לקנטטה כוראלית בסגנונו של המלחין עם הפאה המפוארת.
התוצאות נבחנו על-ידי כ-1600 מאזינים ומאזינות, מתוכן כ-400 מוזיקאיות מקצועיות וסטודנטים למוזיקה. בוואריאציה מוזיקלית על מבחן טיורינג, התבקשו המאזינות להכריע מי חיבר כל קנטטה: באך או מכונה. ההישג היה משמעותי – בכחמישים אחוז מהמקרים, הקנטטות המלאכותיות זוהו, בטעות, כיצירות מקוריות של באך. התוצאות אצל המוזיקאים היו טובות רק מעט יותר מן הממוצע; גם בהם היתל האלגוריתם. לא זו אף זו: כאשר הושמעו למאזינים קנטטות מקוריות של באך, בכרבע מהפעמים הם סברו שמדובר דווקא בקנטטות שהלחין האלגוריתם. כלומר, באך עצמו, בגאוניותו, הצליח, 300 שנה לפני הניסוי של סוני, לחבר קנטטות שמתחזות היטב לקנטטות שעתיד לחבר אלגוריתם שמחקה אותו!
קנטור ו-Kirin 980 לקחו על עצמם משימה בלתי אפשרית, ואולי בעצם צעדו הישר אל תוך מלכודת: הסימפוניה הבלתי גמורה של שוברט היא יצירה מפורסמת מדי, מכדי שמומחים יתבלבלו בקשר לסופה, או יתרשמו מסוף חלופי שחיבר לה מישהו או משהו שאיננו שוברט. אבל ניסיונות כאלה ימשיכו להיעשות. בשבוע שעבר הודיעה, למשל, דויטשה טלקום, כי לרגל חגיגות 250 השנה להולדתו של לודוויג ואן בטהובן, שיתקיימו ב-2020, היא מקבצת צוות מומחים שישלים בסיוע בינה מלאכותית את הסימפוניה העשירית של המלחין הגרמני – יצירה היפותטית שלא ממש כתב, אבל נמצאו לה טיוטות כלשהן, שעוזרות לכל הפחות לדמיין שאולי עמדה מתישהו על הפרק. יוזמות אחרות, שלא כוללות רק העלאת נשמות קלאסיקנים מן העבר, מציגות תוצאות שהולכות ומשתפרות, בהשוואה לניסיונות ותיקים יותר.
האם תחסל הטכנולוגיה את המוזיקאי האנושי? לא. את היצירות הסימפוניות שלו חיבר שוברט עבור תזמורת סימפונית – תוצר של התפתחויות טכניות מורכבות, שהגיעו לשיא בתקופתו. גם על המוזיקה של באך ניתן לחשוב במושגים של דיאלוג עם הטכנולוגיה בת העת; כלי המקלדת שעבורם חיבר חלק ניכר מן היצירות שלו הן מכונות לכל דבר, שבאך הכיר לעומק, כמהנדס ממש. הוא לא כתב סונטות לעלה של תות וטפיפת כפות רגליים בבוץ; הוא כתב יצירות שכלתניות, עשירות בידע מתמטי, שמבטאות בכל תו שלהן את הסאונד העדכני ביותר של התקופה. האזנה לבאך, בוודאי כאשר מדובר על ביצועים בכלים אותנטיים, היא גם מפגש עם הטכנולוגיה שאיתה עבד. לשוניות מתכת המקישות על מיתרים הן אמנם לא בינה מלאכותית, אך גם בינה מלאכותית זקוקה לאוזן אדם שתאזין לה, תפרש אותה, ותוליך אותה הלאה.
"אני חושב ששוברט לא השלים את היצירה שלו כי נגמרו לו הרעיונות", אומר קנטור, "אם הייתה לצדו בינה מלאכותית, היא הייתה עוזרת לו להשלים אותה בעצמו". אולי. יכול להיות גם שהיה נותן למכונה לעבוד לבד, יוצא מהחדר, פותח בקבוק של המשקה האהוב עליו, יין אוסטרי ורוד בשם שִילְשֶר, ומשתכר עד אובדן הכרה.
פורסם במקור ב-26.12.2019
בועז לביא הוא תסריטאי, יוצר קומיקס ומרצה על אלגוריתמים כותבים.
