אדריכלות פורנזית: המרכז לטבע עכשווי

להגיע לתערוכה במרכז לאמנות עכשווית בורשה ולפגוש את המקרה שלך, לפגוש את עצמך ואת המציאות שאתה מאפשר שתתרחש למישהו אחר, ממרחק, כמקרה מבחן, כאירוע ונראטיב. אגדה מסופרת על מדינה רחוקה שמתרחשים בה האירועים הנפשעים הבאים, אך עם גרפים, צירים וסרטונים בעלי ויזואליות צבעונית נעימה. לפגוש את הסיפור שלך במסווה של אמנות, במקום שבו ציפית לבחינה של עוד איזו מטאפורה או דימוי. יוצרי התערוכה כבעלי המשטר הכוחני שעתה איתרו אותך, צורך האמנות, כפיקסל לוויני בכניסה למרכז האמנות, כדי לחשוף ולהוציא אותך מן האדישות. או שאיננו קהל היעד ומוסדות התרבות שלנו משמשים פלטפורמה להצגה לגיטימית בעולם שבו אתה נדרש לספק ראיות כאיש מדע או חוק בפני שומריו הסקפטיים – אנאליים וחסרי הרגישות.

פגישת המקרה שלך בקונטנקס הפולני. אחרי תקופת שהייה במרחב שבעבר וממרחק היה קל לפשט את תפקיד עמו בגלל חינוך ישראלי תועמלני ולייצגו כמעט רק כקולקטיב רצחני או אדיש. להבין, לצד כל ההבדלים הקריטיים בין שתי העוולות את המחיקה הממסדית של חלק מאלה שהתנגדו לפשעים או להבין קצת יותר את אלה שהמשיכו בחייהם מסיבותיהם השונות. להשתקף במראה של המציאות הישראלית-פלסטינית, שהעבר הפולני עומד למולה כצל בוהה ולחשב מסלול מחדש. לחשוב על ההתנגדות הישראלית לכיבוש ועל אלה הפאסיביים יותר ולהבין את כוחו ושליטתו של המשטר בכל תחומי חיינו - בתודעה ובפרקטיקה.

התערוכה ׳מרכז לטבע עכשווי׳ של קולקטיב המחקר "אדריכלות פורנזית" אשר מוצגת בימים אלה במרכז לאמנות עכשווית בטירת אויזדובסקי באוצרותו של ירוסלב לוביאק, היא חלק אחד משניים של פרויקט ״הפלסטיות של הפלנטה״. מרכזי הטבע העכשווים וחוקריהם באים במטרה לאתגר את ההכרה ההיסטורית כי הטבע הוא רקע יציב ונייטרלי שעליו מתקיימות מגוון הפעילויות האנושיות. לטענתם, הסכסוכים המודרניים הפסיקו מזמן להיות רק עוד מלחמת האנושי כנגד האנושי והם סבוכים ומשפיעים יותר מתמיד על סביבתם. התערוכה מציגה שני מקרי מבחן, האחד בפלסטין והשני בקולומביה, של פעולות מכוונות מראש של ״אקוסייד״. מונח זה בא לתאר את ההרס או האובדן הנרחב של מערכות אקולוגיות. מרכזי מחקר אלו הינם התערבות ישירה בנזק הבלתי הפיך שבני האדם ומשטריהם מביאים על סביבתם הטבעית בשני חלקים רחוקים ושונים של אותו הגלובוס.

האדריכלות הפורנזית היא סוכנות מחקר מולטי-דיסציפלינרית שקמה בשנת 2010 באוניברסיטת גולדסמית’ס. האדריכלות הפורנזית היא אינה פועלת במסגרת האדריכלית המוכרת לנו, אלא פוגשת את המבנה לא כחזון עיצובי בראשיתי אלא כחזון של התנגדות. פרופ׳ איל ויצמן המייסד והמנהל מסביר את פעילותה באנלוגיה פשוטה ״אנחנו מסתכלים על בניינים כמו שפתולוגים מסתכלים על גופות״. רוב הקונפליקטים שמתקיימים כעת בעולם מתרחשים בסביבות אורבניות ורוב האנשים מתים בתוך מבנים, מה שהופך את המבנים להיות עדות מסוימת למה שהתרחש. צוותי החקירה אשר משתפים פעולה בין השאר עם ארגוני זכויות אדם, כוללים אדריכלים, אמנים, מתכנתים, משפטנים, מדענים ובעלי מקצוע נוספים אשר לומדים יחד במשך זמן רב כיצד לקרוא את אותם מבנים סדוקים המצביעים על פשעי מלחמה, הפרת זכויות אדם ונזקים אקולוגיים ולתרגמם בכלים אסתטיים-חזותיים לכדי ראיות בעלות תוקף משפטי. הכלים כוללים בין היתר סינכרון, מיפוי וקיטלוג תמונות ממקורות מידע שונים, ראיונות עם נפגעים ושחזור מבנים ואיזורים במודלים אדריכליים תלת מימדיים.

בתערוכה מוצג תחקיר וידיאו המנתח את השיטתיות שבה חיל האוויר מרסס באגרוכימיה מסרטנת את השדות בשטח ישראל בסמוך לגבול עזה מאז שנת 2014. בוידיאו, ארגון ׳גישה׳ עוקב אחר מטוס ריסוס ספציפי שפועל ביום שבו יש רוח בצד הישראלי על מנת שתכולתו תזלוג אל מעבר לגבול. ממש ניתן לראות כיצד המטוס מכסה את האיזור בטיסות חוזרות ואיך בעת הריסוס הוא מנמיך קרוב אל היבול. הא"פ בוחנת בעזרת לווין את מיקום ומסלול המטוס בזמן הטיסה מבחינת זמן וחלל, כיוון ומהירות האוויר, לחות וטמפרטורה ובהמשך בודקת לאורך זמן את טווח ההשפעה. בשלב מסוים, הבדיקות מראות ריכוז של 300 מטר אל פנים עזה מה שתואם את דיווחי החלקאים הפלסטינים על פגיעה בגידוליהם שבחוות. מתוך כל המידע שנאסף ומוצלב יוצרת הא"פ מפות שבהן הצבעים השונים מצביעים בין היתר על רמת ריכוז הכימיקלים ועל הפחתת הצמחיה בצד העזתי. בעקבות בקשה לחופש המידע מטעם ׳גישה׳, משרד הביטחון אישר שהצבא מרסס בשלושה סוגים של קוטלי עשבים את השדות בצד הישראלי הסמוכים לגבול העזתי ובאיזור חאן יונס במטרה לחשוף את הקרקע. תהליך זה של מידבור, ״חשיפת הקרקע״, לוחמה שקופה יותר מתמיד, סייעה לצבא הישראלי גם בדצמבר 2018 בזמן צעדת השיבה של הפלסטינים כשהם חשופים לפגיעת הצלפים. דיכוי בדרך של הרס סביבתי זה אשר מצטרף לדיכוי הרחב של חיים תחת מצור, פוגע לא רק ביכולת ובזכות להתנגד לכיבוש הישראלי אלא גם מביא לפגיעה חמורה ביכולת החקלאים להתפרנס ובמסורותיהם החקלאיות וכמובן גם בבריאות התושבים. מלבד הוידיאו המהפנט והמרגיז, מוצגות לאורך התערוכה גם תמונות מוגדלות של הצמחייה המקומית הפגומה, מפות מטאורולוגיות נוספות כעין ציורים דיגיטליים - וכן נפרס ציר היסטורי של הסכסוך בדגש על איזור עזה וצמחייתה כדי לעזור לצופים להבין את ההקשר והמורכבות. אני מדמיינת איך כל עלה פגום עומד כדיוקן לאדם שנפגע מהחיים באיזור, עלה נבול כאדם מצורע. איך כתם לידה טבעי הופך להיות כוויה מעשה ידי אדם. מעניין איך מרגיש להיחשף אל הסכסוך שלנו בפעם הראשונה דווקא מנקודת המבט של הרס הטבע.

אין ספק שהאבסורד והמגוכחות של אסטרטגיות הלחימה נושקים למרכיבי הדמיון והסוריאליזם שבאמנות, אבל רבים תוהים בכל זאת על משמעות הופעתן של תערוכות אינפורמטיביות אלה בתוך מרכזי האמנות. האם מחקר המעניק ממצאים חשובים באופנים חזותיים אמור להימצא בתוך מוזיאון? האם ניתן להתייחס למידע כחומר, שאפשר למתוח אותו לצורות תצוגה ועבודה חדשות? האם הוא ניצב כחלופה ״אפקטיבית״ לאמנות הפוליטית וכעת ניתן לנשום לרווחה משנמצא כלי לשינוי המציאות במגרשנו? והאם זאת הסיבה לקבלתו בשיח האמנות הגלובלי? במאמרה המרתק על התערוכה ״אמת קרקעית״ שעסקה במקרה של הכפר אל עראקיב ושהתקיימה בגלריית בנימין בת״א באוגוסט האחרון שואלת קרן גולדברג מהו הערך הנוסף של ההצגה הגלריסטית של הפרויקט אשר ממילא זמין ברשת. היא מעלה שאלות מהותיות נוספות ומנסחת את עיקר הביקורת הפנים-אמנותית על הסוכנות בכך ש״היא קובעת עובדות, חושפת הוכחות ומנסחת תשובות במקום להשאיר שאלות פתוחות״, בשונה מהרעיון ומהפרקטיקה האמנותית. האדריכלות הפורנזית מכירה בכך שהפורומים הנכונים להצגת עבודתה עדיין לא קיימים ושעליה לבנות פורומים אלטרנטיביים. לטענת אנשיה, הפרטיקות האסתטיות והתרבות החזותית הן שימושיות מאוד ביצירת דרכים רדיקליות לראות ולשמוע את המציאות בדרך שמדענים לא מסוגלים, ואולי בשל כך הגלריה היא סוג של מרחב מתאים.

באופן כללי אני לא מרגישה כי חוויתי אירוע אמנותי, אלא שקיבלתי שוב תזכורת מעמיקה ונדיבה למרקם החיים שבו אני מתהלכת (בוודאי שלא זה הפולני ההומוגני). ביקור בתערוכה, מעבר לחוויה האסתטית, האינטלקטואלית והרגשית, אמור לעורר את מודעותנו ולערער את שידענו ביחס לסדר החברתי הקיים. מידע והוכחות נעדרים לרוב מהשיח האמנותי כיוון שאין זה מתפקידו או אולי מתוך פחד, וכן הוא מתאדה מההצפה של האירועים היומיומיים או מהסוואה מכוונת של השיטה. כך שיש דבר מרענן עבורי כאדם וכיוצרת להיתקל בתערוכה כזאת לוחמנית שחושפת את אותה האמת - לא זאת האמנותית - בצורה חדה וישירה.

עריכה לשונית: גלעד לייבה