( No Subject )

(inbox)

מאת: <jean131@gmail.com>

אל: <niki>

5 בבוקר עכשיו, החלטתי לעשן שאכטה בחדר מואר מדי..

התעוררתי לא מזמן, וקלטתי שהשארתי את כל האורות דולקים ואת תנור הסלילים עוד בוער מאתמול (או היום).

טריקי טריקי.

כשחזרתי מ------ ביום שישי בצהריים הביתה, כל מה שעשיתי זה לעשן שאכטות כל פעם שהתעוררתי באמצע השינה ו..לישון. בדרך חזרה לכאן שמעתי את שבלול של שלום ואריק איזה 30 פעם עד שרציתי להקיא קצת בפה - 1. נסעתי מן נסיעה ארוכה מדי כי לא היה לי כח לנסיעת אוטובוס (סגור מדי) וכדי להגיע לי--------- זה לא פשוט בדרכים אחרות אבל מאוד אפשרי, אז התחלתי בלנסוע ברכבת ונתקלתי ב--------,, אנחנו לא מכירים כל כך אבל דיברנו כי אנחנו מכירים את אותו האדם ואז קלטתי את הבדלי הגיל בינינו - זה לא היה בקטע חיצוני, הוא היה מדויק יותר, עם הרבה יותר ניסיון ושלווה. דיברנו בין היתר על עולם פנימי עשיר שפוגש בעולם חיצוני דפוק וכמה כדאי שהמפגשים האלו בין הפנים לחוץ יהיו כמה שיותר חיוביים...נראה לי שנדפקתי פור לייפ ניקי...

ירדתי מהרכבת ועליתי על מונית שירות - יו קנואו מונית שירות?! - ישב לידי חייל קרבי שהגיע מצרפת - הוא לא נתן לי מקום לשבת - מאן ספרדינג יו קנואו?! - כל הזמן לא ממש הצלחתי להבין למה הוא עושה את זה, להיות חייל; למה הגעת מצרפת לישראל?! כדי להיות חייל?! אין סיכוי אחי, אתה עובד עליי..

רגערגע אבל מהניינים? נשממממה של החיים

הסתכלתי לראות מתי הייתה הפעם האחרונה שכתבתי לך ומה את עוד לא יודעת וכן יודעת.. ניקי! לעולם לא דיברנו ברצינות בעצם!.. הגיע הזמן.. לא?!..

אז..

נראה לי שאני הרבה יותר לבד בימים אלו, אבל עם טונות של אנשים שמסתובבים סביבי במסדרונות. זה מעייף ואולי את שואלת איך אני עושה את זה?! אני עצבנית כל הזמן, ככה אני עושה את זה.

זה מאוד מעייף להיות בעיר הזאת, משעמם כאן, מלוכלכך, מלא בשקיות זבל, רעש ואנשים מכוערים ורעים שחושבים שהעיר הזאת היא רק שלהם; כל הדירות זמניות והאנשים גם. כשחזרתי לכאן מהקיץ האחרון כבר לא הכרתי אפאחד בעיר, זה שימח אותי בצורה לא נורמלית, הבנתי שאני בדרך החוצה מהמשחק של העיר הזאת.

עד אתמול חשבתי לעצמי שאני לא אצא לעולם מהדירה, אבל אז יצאתי העירה וראיתי את זה (פאק תראי את זה), התרגשתי מכמה שפשוט ושמחתי שנתתי צ'אנס לעולם חיצוני דפוק.

דאנס וויז מי

שלך לעולם ועד,

ג׳יין.