( No Subject )

(inbox)

מאת: <Niki>

אל: <Jean131@gmail.com>

ג'יין היקרה,

זאת נסיגת מרקורי ואני כותבת לך

בתחתוני כותנה שחורים מאיכות גרועה מתחת לשמיכה

אומרים שזה זמן טוב להסתכסך עם אנשים

אבל אני מוצאת שהסכסוכים שלי בימים אלו קורים עם חפצים

מכשירי חשמל

בגדים

צירייה בדלת

סלוטייפ שנדבק לעצמו

לכן לא הופתעתי כששלחת את הקישור של האובייקטים החיים

אני אספר לך משהו שאת כבר יודעת, זה מובנה בקידוד הפנימי שלנו - שתינו מין מכשפות של חוטי שני וחרוזי תפילה כחולים, ששייכים לסבתות רבות של הסבתות רבות שלנו. שלא מרטו את גבותיהן

ובמקום הזה שבו הן לא מרטו את גבותיהן - צמחה עין שלישית

אני רואה אותך

אני יודעת שגם את

יש משהו במקום שאת מדברת עליו

שמעיר את הדרקון שבי

משהו בחוסר היכולת של האנשים לכבד מרחב על מדרכה

משהו באיך שהשדה המגנטי של המקום הזה מארגן את עצמו (סובל מסתמונת של מתכות?)

מה יש מתחת לאדמה הזאת? אולי סלע מגנטי עצום שמושך אליו את הכל

מה אני אגיד לך? אני - מפנטזת על חלב שקדים בקרטון 250 מ"ל עם קשית. בלילה אקווה לחלום על עצמי מסתתרת בבונקר. אני אוהבת לפחד

מוניות שירות מגעילות אותי כי אני לא אוהבת שאנשים זרים נוגעים בי עם הידיים

מעבירים לי שטרות מלוכלכים

יש שני מיליארד חיידקים בכל כמוסת פרוביוטיקה שאני נוטלת

אני מדמיינת אותם מתרבים

מרפדים את פלורית המעיים שלי

חיים באוטופיה, חסרי מנוחה, בתנועה מתמדת

חוות נמלים עובדות של חיידקים

כשהייתי ילדה קטנה הייתי הולכת לישון מאוחר

אחרי שהייתי צופה במרחב ירקון

זינזאנה

סיבת המוות: רצח

אחר כך היו משדרים וידאו קליפים

אני זוכרת את השיר של מיכל קהן

החלטתי שהלילה אחלום שאני ספינה על שרטון

למכתב הקודם