ביקור בתערוכה - ביום בהיר

דורית פיגוביץ גודארד, עדי ויצמן ונועה תבורי הן שלוש אמניות מרקעים שונים שחיות ופועלות בתל אביב. לפני קצת יותר מעשור החלה להרקם ביניהן חברות, שבהמשך הובילה לתערוכות קבוצתיות בהן הציגו זו לצד זו וכן לפעולות משותפות מסוגים שונים.

בשנת 2007 הציגו לראשונה ויצמן ותבורי באותה תערוכה קבוצתית במבנה שיועד להריסה ברחוב יהודה מרגוזה ביפו. באותה עת עדיין פעלו בנפרד אך בסוף הקמת התערוכה הזמינו את רוני הלר - אמנית גוף, מחול ומופע, להשתמש בתערוכה כמצע לעבודת תנועה. אותה שזירה ראשונית בין העבודות שחוברו על ידי תנועות גופה של הלר בחלל, סימנו נקודה חשובה בהמשך עבודתן המשותפת של ההרכב.

בשנת 2011 הציגו לראשונה פיגוביץ גודארד, ויצמן ותבורי זו לצד זו בתערוכה בשם ״בפנים״, לצדן של הלר, איילת אלבנדה ושלומית ליוור במבנה המשטרה הישן ברחוב הרכבת בתל אביב. מאז התקרבו השלוש, שמצאו עניין משותף בחיפוש הרפתקאות ובחדירה לחללים נטושים, והחלו לחשוב יותר ויותר על עבודה משותפת.

אחת מהפעולות אותן ביצעו יחד הייתה במבנים נטושים של הצבא הירדני בקרבת ים המלח. כאן המטרה לא הייתה תערוכה כבפעמים הקודמות. אלא מחשבה על השארת עקבות ובדיקה פיזית של המקום, תוך כדי שימוש בחפצים וחומרים מהנמצא.

בסוף שנת 2015 יזמו השלוש מעין תכנית שהות אמן עצמאית בשם ״חצי פנסיון״ בבית נטוש שמצאו ברמות השבים, הוד השרון. לאחר פניה לבעלי הנכנס החלו לפעול במבנה אליו הגיעו מדי יום במשך כמעט ארבעה חודשים ובסופם הציגו תערוכה באתר. בשלב זה החלו להטשטש גבולות ההבחנה בין עבודותיה של כל אחת. אמנם במהלכים מסוימים עוד ניתן היה לראות באופן מובהק יותר הובלה של אחת מהשלוש, אך העבודה נעשתה יחד ובשיתוף. בין הפעולות שנעשו בבית היא התקנת סלקליין לאורך הבית, חפירה ברצפה והרכבת המרצפות מחדש במעין שקיעה באדמה. אופי הפעולות הפך יותר תגובתי, גמיש ומעורבב. בנוסף הוזמנה הלר, ליצור ולהופיע במבנה שהרכיבו ויצרו.

הפעם חברו השלוש לתערוכה משותפת בשם ״ביום בהיר״ בגלריה ברבור בשכונת נחלאות בירושלים, באוצרותו של אברהם קריצמן. פיגוביץ גודארד, ויצמן ותבורי יוצרות עולם נפרד שמנתק את הצופים בתערוכה מהרחוב והשכונה מהם נכנסו ומצד שני מחבר אותם אליו מכיוון אחר.

בחצר עומד פסל עשוי לבנים, בתוכו נלחץ קקטוס מאובן. גם בתוך חלל הגלריה נלחצים אותם הקקטוסים. דבוקים בתוך עמודי שיש נמוכים. יציקות קקטוס דוקרני. הדימוי הזה, הלכאורה מאיים באופיו, מעלה תחושה של בית. עציץ נוי להניח בחצר או על השולחן. ההעמדה הזו שלו, חנוק בין הלבנים, מזכירה אסתטיקה של חזיתות בתים כעורות. ערבוב של עציצים ופסלי קרמיקה חצי שבורים. חיפוי גבס דמוי פרח שלתוכו נדחפת אדנית גרניום.

לאחר עקיפת החומה הקטנה שמוצבת ממש מול שער הכניסה לחצר, נכנסים למבנה הקטן של הגלריה. הכניסה לחלל התצוגה נחסמה על ידי ארון עץ ישן אשר משמש שער אלטרנטיבי לקוביה הלבנה של ברבור, מבקש להכניס מהחוץ לפנים, למצב תודעה אחר. במרכז החלל ניצב ארון פתוח למחצה, שוכב על גבו. מעליו אובייקט דמוי ענן-ערפל, כיס אוויר, בלון. אובייקט שהוא גוף זר, סינטטי. במשך דקות ארוכות מפוח ממלא אותו באוויר. ואז הוא צונח, מתרוקן גופו ומשעין עליך את כובד משקלו. תנועה כמעט אורגנית. האנחה הזאת מציפה את החדר. האנחה הזאת מלווה בתוך החלל. אובייקט נפוח מתרוקן, נתמך בארון הישן שתחתיו. מעין קולות עמומים של סערה באה והולכת, קולות שעשויים לבלבל בקלות כל מבקר בתקופת החורף בירושלים. בטן הארון מלאה בשעווה ויוצרת דימוי שמזכיר מפה טיפוגרפית או בריכה לבקנית. זרזיף קטן משתרך אל הרצפה. חוט לבן דק, נזילה מכוונת. כמו ציור של חלב שנשפך.

יוצאים מהחדר, מדלת הארון המכניסה ובולעת. חוזרים לחלל. כיס האוויר מטיל צל על הקיר. הצל החד של דלתות הארון דוקר אותו מן הצד. האובייקט צונח וקורס אל תוך הארון. הארון הזה הופך פתאום למיטה, השעווה למזרון, לשקוע אליו. רעש של מטוס חולף עובר בחדר. "אם אדם נופל ממטוס באמצע הלילה,/ רק אלוהים מכיר את סוף הנפילה." (סוף הנפילה, דליה רביקוביץ׳).

גם לתערוכה זו הוזמנה הלר להופיע בין המוצגים ולהפיח בהם את רוחה. ניתן יהיה לראות את עבודתה של הלר באירוע נעילת התערוכה שיתקיים ביום שישי הקרוב בברבור.

התערוכה פתוחה עד יום חמישי בשעות 16:00-20:00.

בתאריך 7.12.2018, יום שישי, תהיה פתוחה בין 11:00-14:00.

באותו יום יתקיים מופע של רוני הלר ושיח גלריה עם האמניות והאוצר ולאחר מכן תנעל.