Breeders: תערוכתו של טל אנגלשטיין

טל, אמן, בן 29 ומתגורר בתל אביב בעיקר. בוגר המחלקה לאמנות, בצלאל. בתערוכתו בעיר בילפלד שבגרמניה, אנגלשטיין עוסק בהשוואה ובמטמורפוזה בין יצורים חיים, בחלל ובהזרה של אותו החלל. דרך החושים, הוא מעביר אותנו שלל רגשות מעורבים שמכניסים אותנו עמוק לתוך עולמו הסבוך והמהפנט.

מאין הגיע השם לתערוכה?

מושג מתחום החקלאות - הזרעה, של האדמה ושל בעלי חיים. מושג שמתאר גם את הרגע שבו האדם מנסה לייצר עוד מחיות - כמו השימוש בפר הרבעה, החדרה מלאכותית של זרע לצורך יצור והרבעה. אבל זה גם סלנג של הומואים שהפטיש שלהם זה לאגור כמה שיותר זרע בתחת. יש הומואים שיחפשו מזריע, כי הם רוצים שיזריעו אותם בלי קונדום, אבל גם יאגרו את הזרע בתוכם. הגלמים של הזבובים במובן הזה הוחדרו לתוך הכיסאות.

מה תוכל לספר על התהליך והחלל?

בישלתי במשך חודשיים עם שני סירים קרמל ובניתי ממנו כסאות - כלומר כיסאות מקרמל טהור, בלי שום דבר בפנים חוץ מנייר טואלט. בתוך הכיסאות עשיתי חורים עם מחט חמה, ולכל חור הכנסתי גולם של זבוב שנקרא Blue bottle fly זבוב שהתולעים שלו אוכלות פגרים ופצעים, אבל הוא כחול וגדול יחסית ומיוחד - רואים אותו באזורים חקלאיים. הזבובים בוקעים מהכיסא, וכל כיסא הוא כמו תחת דגירה. הגלריה היא מעין חלל מוארך שהכניסה אליו היא מהרחוב וממש לצד חצר של מסעדה, יורדים חצי קומה לסוג של מרתף. שיניתי את הציר של הדלת הרגילה של החלל לציר של דלת מסתובבת, ככה שבכניסה לחלל אתה נדחף פנימה והזבובים והריח ננעלים בפנים. הדלת גם מקטינה את הכניסה לחלל. ממש בכניסה סידרתי את כל הציוד שבעזרתו בישלתי - 2 כירות, מבערים, אלומיניום וכל מיני חלקי כיסאות שהפכו לחלקי חילוף למקרה שמשהו יישבר.

מרחוק, מהרחוב רואים שיש משהו ש'התעלק' על הארובה הגבוהה. הרצפה דביקה והריח ורעש הזבובים בחלל חזקים. ואחרי שני חללים ריקים, נתקלים בשני כיסאות גדולים יחסית מוארים ע"י פנסים, וצינור שנכנס דרך החלון ונושף את הריח. לצד הכיסאות בסוף, השארתי את הציוד שבעזרתו חוררתי את הכיסאות -- מבער וכלי חירור, ומיכל גדול ורוד עם כל הגלמים שנשארו פשוט בחוץ.

למה דווקא blue bottle fly ? זה שמו של הזבוב שהמפגש עמו גורם לך לשאול את עצמך - איפה אני נמצא? הוא נותן תחושה של מקום חקלאי מרוחק אבל פתאום מגיח בגלריה בתוך העיר. הוא זבוב שאחראי למעבר של מחלות בעולם - כי הוא כתולעת אוכל פגרים וגופות, הוא מנקה את העולם אבל גם נושא את הגוף המת בתוכו. חוץ מזה - הכיסא היפה וצבעו נותן תחושה של משהו עתיק, שפתאום כמכוסה זבובים הוא מתגלה כדומה לקקי או גוף שנרקב, והניגוד בין הצבעוניות החומה לבין הצבע הכחול שבוקע מתוכה. מה עומד מאחורי החיבור בין כמות גדולה של קרמל אל מול הריח השרוף של השמן? הבישול של הקרמל מהדהד בחלל גם בתור הריח של הקרמל עצמו, וגם מתוך הריח המשונע - שומן ושמן שרופים ומה שמתנדף מהמזון והופך לגז. החיבור קשור גם לתלות הדדית - הרוח שמרה מעט על הקרמל מהמסה מהירה, קצת עיכבה אותו, וגם בתוך הצינור היו מים לזבובים -אדים שהתעבו, והצינור גם היה פתח המילוט של הזבובים למטבח של המסעדה. אבל כן, החריכה של המזון, יחד עם הקרמל השרוף והחרוך - הדהדו זה את זה. הריח יוצר תחושה של סכנה שאולי גם אותך יבשלו, או שהגוף מראש מורכב ממזון שבושל, בישול של גוף אחר הוא תמיד גם בישול של הגוף שלך.

היכן אתה עומד כרגע בחייך, ואיזה כיוון תתפוס היצירה הבאה (אם בכלל)? כרגע אני ברזידנסי ב Cité בפריז עד סוף ספטמבר, ואיזה כיוון תתפוס היצירה הבאה? כל פעם שאני יוצר משהו זאת מעין הרפתקה חדשה - אני משתדל לשכוח הכל בין לבין ולתפור מחדש את קרום הבתולים שלי.