קומה שש X קומה שלישית משמאל: חלק ראשון

מגזין קומה6 וקומה שלישית משמאל יוצאים יחד לפרויקט משותף. בהזמנתי, נבחרו חמישה אנשים אשר כל אחד מהם צוות לפרק מחיה אחד (הסבר לגבי פרקי המחיה יובא בהמשך המאמר). במהלך פרק המחיה אליו הוא משובץ, ייפגש כל אחד בתורו לארוחת ערב עם מיטל אבירם והאמן או זוג האמנים שמתארחים אצלה. פגישות אלו יובאו אליכם כאייטם בפורמט לבחירתו של המשתתף.

אייטם זה, הראשון בעונה, מתפרסם לאחר פגישה עם אבירם ומשתתפי העונה השניה לארוחת ערב ונועד להציג את הפרויקט לקראת המשך שיתוף הפעולה.

מדי כמה זמן אני מעיפה מבט לכיוון הדירה הריקה. בזמן שמיטל ואני מכינות ״לחם שום ללא שום״ במטבח ומחכות שהאורחים שלנו יגיעו, אני חושבת על ריקנותו של החלל ברגעים אלו וחשה בכמיהה מהולה במתח שבה הוא משתוקק להתמלאות שתבוא בקרוב. צלצול בדלת, עירא נכנס. לאחר מכן מגיעים בתורם איתמר, אור, עופר ומאי. נראה היה החמישייה לא ממש מבינה מה מיטל ואני תכננו, ארוחת ערב עם אופי עיתונאי שתסוקר באופן מסוים למגזין. אז מה לעשות? ישבנו על השטיחים בחצי מעגל והתחלנו לדבר על שטויות.

מיטל אבירם למדה בתוכנית התואר הראשון של המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל ולאחר מכן בתוכנית לתואר שני של מדיניות ותאוריה של האמנויות בבצלאל. לאחר סיום לימודיה האקדמיים זיהתה צורך במרחב פעולה ותצוגה אוטונומי עבורה ועבור האמנים שאיתם היא עובדת ללא תלות בחסדיהם של מוסדות מוכרים. הצורך הזה הפך אצל אבירם לרצון אישי לקחת את העניינים לידיים שלה כדי לייצר את ההזדמנויות שלהן יוצרים עצמאיים בתחום האמנות מצפים לרוב. כך החלה לגבש בראשה את העונה הראשונה של Third Floor on the Left, פרויקט עונתי בחלל מגורים שהורכב מתערוכות ואירועים שהוצגו בשכונת יד אליהו במזרח תל אביב. אותו חלל מגורים הוא ביתה של אבירם, והשימוש בו אפשר לה לשמור על רצף ואחידות של החלל, במקום הכי זמין עבורה וללא התחייבויות שדורשים מוסדות וחללי אמנות. העונה הראשונה הייתה מעין בדיקה של אותה פנטזיה, שהתגבשה בדמות שש תערוכות ואירוע נעילה. למרות הסתייגויותיה החוזרות ונשנות של אבירם מהתחייבות להגדרה רשמית לגלריה והרצון לתת לפרויקט להגדיר את עצמו, אבירם פועלת באופן רוחבי ושיטתי, וכשהפרויקט יצא לדרך כבר היו מתוכננים וידועים מראש כל שש התערוכות. ישותה האינטרנטית קרויה ״דונה ויקטוריה״, ולפני כשנה היא השיקה תערוכה קבוצתית

באותו שם שפתחה עונת תערוכות מתחלפות בביתה ביד אליהו. אותה עונה כללה תערוכות קבוצתיות בהן הציגו עומר הלפרין, אליאב ליבוביץ׳, שיר מורן, דניאל ניב רון, ליאור שחר, נעמה ארד, שגיא אזולאי, ישי שפירא קלטר, טל רוזן ועוד, שלוש תערוכות יחיד לאמנים יואב וינפלד, טל גרנות ודניאל אוקסנברג ואירוע נעילה שכלל מופע של נמרוד אלכסנדר גרשוני. כולם אמנים צעירים שסיימו את לימודיהם בשנים האחרונות במקביל לאבירם. הפרויקט אמנם כלל תערוכות שלהן ערב פתיחה וזמני ביקור שניתן לתאם, אך חלק משמעותי ממנו התרחש מחוץ לטווח ראייתם של המבקרים אצל אבירם. החלל נאלץ להתאים את עצמו לפרויקט וניתן לראות כיצד אט-אט חפציה האישיים של אבירם נדחקו החוצה והפרויקט השתלט על חלל המגורים: הספה הוסרה, העציצים הודחו עד שהדירה בה אני מבקרת היום כוללת מעט מאוד רהיטים. אבירם מעידה על עצמה כי מעולם לא הייתה אדם שאוגר חפצים אך מתארת את חוויות הפרידה מהתערוכות כלא פשוטות. השעות בהן שהתה אבירם לבדה בבית האצור כתערוכה הרגישו לה כרגעים האמיתיים בהם הפרויקט מתרחש ובשעה בה הגיעו האמנים לפירוק התערוכות נוכחה לגלות כי לא קל לה להפרד מהאובייקטים איתם חלקה קורת גג למשך מספר שבועות. מחשבות אלו הורחבו והובילו לגיבושה של העונה הנוכחית בפרויקט, המורכבת מחמישה ״פרקי מחיה״ כאשר כל פרק הוא מעין שהות אמן באורך שלושה שבועות שבסופה תערוכה בת עשרה ימים. המשתתפים בפרקי המחיה לפי סדר השהויות הם איתמר שטמלר, מאי זיסמן ועופר רומנו, יסמין כספין, עירא שליט ונמרוד אלכסנדר גרשוני ואור אריאלי שיעתיקו את מגוריהם וסביבת עבודתם לדירתה של אבירם. חמשת הפרקים מרכיבים יחדיו במבט-על תערוכה קבוצתית לינארית שמורכבת מחמישה פרקים. בדרך זו, אבירם מאפשרת לעצמה לבדוק ולהקצין את את החוויות אותן עברה בעונה הראשונה של הפרויקט בתנאי מעבדה שהיא יוצרת. נוכחותה הפיזית לצדם של האמנים שבחרה לארח ממשיכה לטשטש את יחסי האמן-אוצרת של אבירם עם אורחיה שאוכלים, מתקלחים, מחרבנים, עובדים וישנים באותו הבית במשך שלושה שבועות.