פעמי-ים-כיטוב : אורי דובדבני

אַבָּא קְנֵה לִי גְּדִי / אוּרי דובדבני

אַבָּא קְנֵה לִי גְּדִי

עֲשֵׂה קֶסֶם

בַּמָּעוֹת הַשּׁוֹתְקוֹת

עֲשֵׂה

שֶׁיִּהְיוּ לִיצוּר חַי

שֶׁיִּטָּרֵף וְיִשָּׂרֵף וְיִשָּׁטֵף

הַקֵּשׁ עַל מִצְּחִי שֶׁאֶתְעוֹרֵר

אַל תַּעֲשֶׂה

שֶׁיִפְעֶה

שֶׁיֹּאכַל עֵשֶׂב יָבֵשׁ

שֶׁיַּבִּיט מַטָּה

לְמַעְלָה-

מַלְאָךְ הַמָּוֶת פּוֹסֵעַ

הָלוֹךְ-וַשׁוֹב בַּעֲנָנִים, מְחַשֵּׁב חִשּׁוּבִים

עוֹשֶׂה

תֹּאַר בְּפִיזִיקָה

איקס שָׁוֶה גְּדִי

גְּדִי שָׁוֶה מָעוֹת

מָה שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹכִיחַ

עַתָּה

כָּל שֶׁהוּכַח

יִטָּרֵף, יִשָּׂרֵף, יִשָּׁטֵף

רַק אֵל עֶלְיוֹן יִוָּתֵר

לֹא מוּכָח

לֹא נִצְרַךְ

עַל יְדֵי בְּעָלָיו

אַבָּא קְנֵה לִי גְּדִי

אֶחָד נוֹסָף

לְלֹא עֲלִילָה נוֹרָאָה

לְלֹא תִּפְאֶרֶת

אֶחָד רָחוּץ

הַפְתָּעָה בַּבֹּקֶר

וְהַקֵּשׁ עַל מִצְּחִי שֶׁאֶתְעוֹרֵר.

ראיון עם אוּרי דובדבני תלמיד שנה ד' במחלקה לאמנות, בצלאל: זימנתי אותך לפינה הזו בעצם כדי לשאול אותך מה זה אומר "פעמיים כי טוב"? היה נראה לי שאתה מומחה.

דבר ראשון זה מזכיר לי את השיר של אהוד בנאי מתוך "אופרה מאמי"...

גם בתנ"ך כשאלוהים ברא את העולם ביום השלישי נאמר פעמיים "כי טוב", בשאר הימים נאמר רק פעם אחת.

למה בשלישי פעמיים?

אני לא חושב שזה מוסבר, אחרי זה באו פרשנים וניסו לתת לזה ביאור. אולי כי זה אמצע הדרך? זו פרשנות שלי :}אמצע הדרך בבריאה של אלוהים. אחרי בריאה של שלושה ימים הוא אומר:

"וואי וואי! פוי! איזה טוב זה עד עכשיו (מנגב את הזיעה מהמצח) טוב!"

איך אתה מרגיש עם זה שהראיון יתפרסם? ודווקא השיר הזה?

נחמד לדעת שהוא מספיק מצא חן בעיני מישהו, בשביל להתעניין בו ולחשוב שהוא ראוי להיות חשוף ליותר אנשים. גם זה שיר מלפני שנתיים, ככה שהעובדה שהוא שרד את מבחן הזמן וגם העובדה שבחרתי להראות לך אותו מראה שהוא עדיין פועל כנראה.

הוא בעצם מניע את המהלכים האלו?

כן, קצת.

ומה הביא אותו?

אני לא זוכר מה היה הטריגר, די כתבתי אותו בוויש אחד, אבל כן עם שיפוצים קלים אח"כ. קורה לך הרבה שאתה כותב ב"וויש" אחד?

כן.. בדר"כ השלד כן, ואז זה משתנה. פתאום זה יכול להתווסף ולהשתנות חודש אחרי זה, או חצי שנה אחרי זה. פתאום לפתוח ולראות משהו, לעבור עליו ולהבין שמילה צריכה להשתנות, מילה אחרת צריכה להיות במקומה.

ואיך אתה יודע להגיד מתי זה נכון? היום חשבתי על זה מלא, על המתח הזה. בדר"כ יש בכתיבה דברים שאני יודע לפענח אותם יותר, או פחות.

אני יודע שאני רוצה לדבר על משהו, על סמנטיקה, אבל אני לא יודע לשים את המילה הנכונה שם. שום דבר לא בהכרח מרגיש נכון, אז אני פשוט משתמש במילה: "זה".

אני אוהב את המילה "זה". יש לך פרסונה באינטרנט? או אולי במצבים שונים אתה בעל זהויות שונות? או כותב ממקומות שונים?

בעל זהויות שונות.. כן. וגם כותב מזוויות שונות. נראה לי שלכתוב זה המקום של הקלאש, שבו זוויות יכולות להיפגש כי מילה עדינה מאוד ומילה מאוד אגרסיבית יכולות להתקיים באותו משפט. בעצם בגלל שאתה לא עומד מול בן אדם מוצק, שמצפה ממך להיות קוהרנטי לגבי מי שאתה, אתה יכול להיות גם עדין וגם מאוד אכזרי וגם מאוד כועס וגם מאוד לירי בו זמנית. ואז איך אתה מחליט מה להיות?

בשירה או ב"ריל-לייף"? אמ.. קצת משניהם.

בשירה זה לא יכול להתקיים אחד בלי השני, אולי גם בריל לייף. בשירה זה יותר condensed לתוך קפסולה אחת,

שבה אם לא תהיה נקודה אחת של אלימות לאזן את היופי, או נקודה של פואטיקה לאזן את השבריריות אז הדבר הזה לא יהיה מאוזן. ואז מה קורה אם הוא לא מאוזן?

אז הוא לא מקבל חיים, כי משהו שלא מאוזן ברמה קיצונית לא מקבל חיים, הוא מת. אם אין לו מספיק נוזלים או מלחים, חוסר איזון כזה. אני לא מדבר על חוסר איזון שבו הוא לא עושה יוגה. אלא יותר כזה שהשיר מת אם אין לו רצף תבלינים נכון.

נגיד אנחנו מכינים עוגה, מהם הרכיבים שצריכים להיות בשיר?

זה יותר תחושתי בזמן שזה קורה ונכתב. זה סוג של מחקר, אבל אני כן יכול כזה לנסות לזרוק עכשיו מילים כמו: קצת אפלה וקצת יופי, קצת קלישאה לפני שהפכה להיות קלישאה. קלישאה זו אמת שנשחקה, אז מעין כזה לחזור למקום שלפני שנשחקה. ואפשר לעשות את זה?

לפעמים אני שואל את עצמי, כי בעיקר כשאני כותב ולפני שאני מקבל פידבק, או מראה למישהו. אני שואל את עצמי אם רק בעיני זה עובד או שאני חי ב...

אילוז'? (צוחקים)

אופוריה.

כן, באמת אופוריה זו מילה יותר טובה...

...ואז כשאני מראה את זה למישהו ואז יש איזשהו חיבור, שאולי זה מה שקורה פה עכשיו עם השיר הזה. וזה נותן תחושה שהצלחתי לשים את הדבר במילים שמחזירות אותו לרגש, למחשבה לפני שהדבר הזה נשחק. אני לא חושב שאני כותב דברים חדשים או שמחדשים משהו. אלא אני מנסה לכתוב דברים שמגרדים משהו שכבר נאמר. אני מרגיש שאני המון פעמים מתעכב על מילים שקשה לי איתן. אז אני מנסה לפענח אותן.

כל פעם יש לי אובססיה חדשה ואז אני נמצא במסע חקירה פנימי.

אני מנסה להבין למה כשאני אומר NO HARD FEELINGS, למה זה נשמע לי כזה WEIRD. בחיים או בשירה? בחיים. כי משהו בצימוד הזה נשמע לי ווירד, שאין רגשות קשים (קשות).

אני מרגיש שאני צריך להתעסק בזה. מסביר לעצמי את זה בכל מיני דרכים שאני מכיר, או יודע.

קצת כמו שאתה חוזר אחרי משפט, מבטא.

אתה כיאלו מנסה להבין את הבן אדם, קצת מנסה להיות הוא, בשביל קצת יותר להבין. רוצה לדבר ספציפית על השיר הזה? בהתייחסות למקום שבו יש מישהו מעליך ובסחר חליפין שנרקם שם?

מעניין שחיברת את שתי נקודות האלו, לא חשבתי על זה ככה. דברים מוחלפים בדברים כל הזמן - אתה נותן משהו ומקבל משהו. על פני השטח זה כסף, מזון ומים… אבל אז זה נהיה גם יותר עמוק - אתה נותן את הזמן שלך תמורת תשומת לב, אתה נותן את תשומת הלב שלך תמורת מעמד ואתה נותן את המעמד שלך תמורת חברות.. אתה מתחיל לסחור בדברים הרבה יותר אינטימיים. בהקשר של מישהו מעלי, זה שם בסימן שאלה את מי הסוחר ומי הנסחר. המישהו הזה מעלי עולה בשיר בתור משהו אלוהי, ואלוהות זה גם איזשהו רעיון שנסחר בעולם. אני לא מחפש את הצד הפוליטי-כלכלי אלא להגיד שזה גם משהו שמועבר כמו כסף. מעניין אותי לדבר על איזו ציפייה מתקיימת שם.

הרי בסחר חליפין יש מעין הצע וביקוש שמתגלמים, אז מה הציפייה שלך? מה הציפייה שלו?

זו מעין תחושה שאנחנו נמצאים בתורנות וכל אחד ממלא את כל התפקידים, אבל בכל זמן נתון אתה ממלא תפקיד אחר. בנקודת הזמן שבה השיר קורה, אני ממלא את התפקיד של הילד שאומר "תקנה לי" - קנה לי גדי שיהיה כזה וכזה, שיהיה אמיתי ושיהיה קופץ ושמח… אבל אז המצלמה מתרחקת ויש מין מבט מבחוץ על כל החישובים שנעשים בזמן שהקנייה הזו קורית - "מלאך המוות מטייל בעננים, מחשב חישובים"... בינתיים בזמן שהגדי הזה מועבר מאחד לשני ונעשית פעולה לכאורה נורא קטנה שבה אבא קונה גדי לילד בשביל לשמח אותו, יש כל מיני חישובים מאחורה. תמורת מה כל הדבר הזה נסחר? זה מה שמכניס את הדארקסייד לשיר- אני רוצה את זה אבל אני יודע שיש לזה מחיר. אני לא יודע מה המחיר, אבל יודע ששום דבר לא חינם.

אני רוצה לתרגם את זה לסימפל וורדס. Maybe all you want is a little slice of happiness?

הרצון הזה בשמחה, בנחת מגולמת ביצור, גדי כבעל חיים שגם לו יש רגשות - ואז גם אותו מוכרים בכל המרבה במחיר. העניין הרגשי קיים גם בכל פעם שאתה פונה לדמות שאחראית עליך, לאוטוריטה אחרת. אתה בעצם מבקש ממנה אושר, את ההזדמנות לדבר איתה.

המקום של מסחר יוצר הרבה אחידות בין דברים והשטחה של כל מיני מושגים בעולם. האוטוריטה הזו היא זו שיכולה להשפיע ולשחק בין הדברים האלה, להניח את זה במקום זה. זה נראה לי חלק ממה שמנסה לקרות שם בשיר - "איקס שווה גדי/ גדי שווה מעות/ מה שצריך להוכיח" צמד משפטים מהשיר שהייתי רוצה שתתייחס אליהם - "ללא עלילה נוראה וללא תפארת"?

גם עלילה נוראה וגם תפארת הן מילים מאוד תפילתיות, שפה שלקוחה ממקום של ימים נוראים, מילות סידור יהודיות- "אל נורא עלילה". גם תפארת היא מילה שקשורה באיזושהי גדלות והוד. הבקשה היא להפשיט את הגדי מהדברים האלו - "לא מדבשך ולא מעקצך" במובנים יותר רוחניים, שלא יהיה לו שום מטען.

כמה מילות השראה? מילים חדשות שמטרידות אותך? מילים אחרונות?

אמ.. כדוריות דם.

פתאום חשבתי על זה בימים האחרונים. יש לי עניין כזה עם הדם שלי, לפעמים אני מרגיש שהוא נרדם ואז הכדוריות דם הולכות לישון, כאילו מכבים להן את האור. תחושה שאני לא בטוח אם יש לה מילה ברמה הפיזיולוגית, אבל ככה הצד הלירי חווה את התחושה הזו.

תודה רבה ובהצלחה,

רות סוף.